ברכת המזון – מצגת מאמרים וסיפורים

במסכת בבא קמא (דף ל"ב ע"ב) מאן דבעי (מי שרוצה להיות) למהוי חסידא לקיים מילי דברכות. ועיין בראשית חכמה שהרוצה להיות חסידי שיקרא זרע אברהם אוהבו, צריך להיות שמח בהיותו מברך ברכת המזון. ולתת שבח והודאה להשי"ת שברא הדבר הזה, ועל ידי השבח מתדבק באהבת הבורא ובגדולתו וברוממותו, וכל הנשמות כולם משבחין להבורא יתברך מפני הטובה שקיבלו ממנו, ולסיבה זו תקנו חז"ל לברך על כל דבר ודבר, כדי שיזכור האדם אהבת הבורא והשגחתו עמו בכל עת, שברא הדבר ההוא על ידי שפעו בכדי שיהנו הברואים, ועל ידי זה האדם דבק בו ית' לעולם עד כאן לשונו הקדוש.

בספר חסידים (סי' מ"ו) מביא מעשה מאדם אחד שמת כמה שנים לפני זמנו ולאחר יותר משנים עשר חודש נתגלה בחלום לאחד מקרוביו, שאל לו קרובו איך אתה נוהג בעולם שאתה שם ? אמר לו בכל יום דנין אותי על שלא הייתי מדקדק לברך ברכת המוציא וברכת פירות וברכת המזון בכוונת הלב, ואומרים לו להנהתך נתכוונת. _ שאלו : והלא אין משפט לרשעים יותר מי"ב חודשים ועדיין דנין אותך ? אמר לו : אין דנים אותי כל כך קשה כמו בשנים עשר חדשים הראשונים עכ"ל.

בבן איש חי פרשת פנחס, כתב שהנזהר בברכות הנהנין ובפרט בברכת המזון שהיא דאורייתא, הוא ימשול ביצר ממשל רב, ויתקן עצמו בזה תיקון גדול עצום ורב, על כן ראה כמה וכמה צריך האדם ליזהר בברכות, ולא יביא עצמו לידי ברכה לבטלה, והכל יאמר בכוונה גדולה ובשמחה, ואז טוב לו לעולם עיין שם. וכן אמר הרה"ק מרוזי'ן זי"ע לבעל עבירה ג' דברים לתיקון ואחד מהם שיכוון כל ברכה שמוציא מפיו, בפרט ברכת הנהנין.

בספרי ברסלב מובא שעיקר השביע היא ע"י ברכת המזון (ליקו"ה). שעל ידי אכילה במתינות ודרך ארץ, לא בהלעטה – עי"ז נתתקן השכל ונכנע הכסילות, וכן ע"י ברכת המזון בכוונה. _ וכן מי שמשבר תאוות אכילה הקדוש ברוך הוא עושה על ידו מופתים (ליקוטי מוהר"ן מז). _ על ידי ברכת המזון יוכל להמשיך עליו דביקות נפלאה והארת הרצון ! ע"י הדיבור הקדוש של ברכת המזון דהינו שמברך בנחת ובכוונה של פירוש המילים.., כי כל הברכות וההודאות לשמו הדגול – הם בחי' הארת הרצון ונועם העליון. ברכת המזון שמברכים אחר האכילה זה בחי' הארת הרצון התגלות הנועם העליון, שמשם עיקר הברכה והפרנסה (ליקוטי הלכות ראשית הגז).

בספר מנחם ציון מהרה"ק רמ"מ מרימינוב זי"ע כתב : כי רוב העולם טועים וסוברים שמזון האדם הגשמי הוא הנותן לאדם כוח, וחיוני לקשר החיות שלו עם הגוף ולא יתפרדו. ולא כן הדבר, רק העיקר הוא החיות האלוקית המלובש והמעוטף במזון ההוא, ומחבר חלקיו ומהווה אותו לבל ישוב מיש לאין, ועד ידי הברכות שלפניהם ואחריהם ממשיכים שפע וחיות הבורא ברוך הוא המלובש במאכל ההוא אל האדם, והגוף לקוח את הראוי לו, ועל כן תיקן משה רבינו על המן ברכת הזן את העולם כולו בטובו, שבכבודו ועצמותו הוא זן את האדם בחיותו ממש כביכול.

הכף החיים (סי' קנ"ח ס"ק ע"ו) מביא מהאריז"ל בשער רוה"ק וזה לשונו : כי עיקר ההשגת האדם וכו' תלויה על ידי כוונת האדם וזהירותו בכל ברכות הנהנין, לפי שעל ידם מתבטל כח הקליפות ונאחזות במאכלים החומריים ותדבקים באדם האוכל אותם, ועל ידי הברכות שמברכים עליהם תחילה וסוף הנאמרות בכוונה, הוא מסיר מהם הקליפות ההם, ומזכך החומר שלו ונעשה זך ומוכן לקבל קדושה והזהרנו מאד בזה. ובספר אוצר החיים  פרשת וילך כתב כי התחלת החסידות והיראה הוא בברכת הנהנין. 

סיפור ההצלה מהשואה בזכות בִּרְכַּת הַמָּזוֹן

סיפור מרטיט מיהודי שחי בימינו – מהמשפיע רבי אלימלך בידרמן: סיפר לי יהודי בשם ר' שמעון מעשה שהיה כך היה, רבי מאיר שפירא הגיע לבחון את כיתתו ולא הביא מתנה לילדים והציע לומר להם ווארט וזה יהיה המתנה, ואמר להם שמי שקורא ברהמ"ז בכוונה מילה במילה לא שולט בו לא אף ולא שצף ולא קצף, ר' שמעון קיבל על עצמו כך לעשות.

אח"כ השואה הנוראה הגיעה, הנאצים ימ"ש ערכו סלקציה והעמידו ילדים ואת הזקנים שלחו להשמדה ואת הצעירים השאירו לעבודה, הוא ביקש מהקב"ה שיצילהו, ועשה עצמו כאילו הוא גבוה והגביה עצמו ולקחוהו לעבודה, ושם צריכים פרנסה, ושם בדקו כל אחד מה כשירותו לעבודה, ומישהו הציע לו שיאמר שהוא טבח טוב ביחד עם עוד אחד, וקיבלו אותו לעבודה וקיבל מזון באופן בריוח, וראה שנתקיים בו בזה זכות ברהמ"ז.

אחרי כמה חודשים ביקר קצין רשע מרושע שלא הסכים לעבודה שלו, ונתן לו פטיש קטן וצוה עליו שיחפור בור בגודל 2 מטר  ואם תוך שעתיים תצליח לחפור בור תוכל לחזור למטבח, הוא מספר שעיניו חשכו, הוא ביקש מהשי"ת שהרי הוא מברך ברהמ"ז בכוונה ויש את ההבטחה שמזונות מצויין לו כל ימיו, לאחר כמה דקות עברו שם חיילים וראו את עבודתי הקשה זרקו עליי ירקות בכמויות, ושוב ביקשתי מה', מיד אחר כך עברה משאית עם חיילים פולנים שהיו באותה צרה, וביקשו ממני את הירקות, ה' נתן בידי שכל וצויתי שיחפרו בור תוך שעה, והם שחפצו בירקות מיד החלו יחד לחפור עד שהבור נחפר.

אח"כ קרא לקצין הנאצי והראה לו בור חפור, הקצין ההמום מילמל שתמיד ידע שה' עוזר לכם, והחזירו לעבודה במטבח.

היהודי עד היום חי בתוכינו ברח' צפניה בירושלים מעיד שחיתן את כל ילדיו ואף פעם לא היה לו מחסור בפרנסה. והכל בזכות ברכת המזון.

חתונת הדמים: בזכות ברכת המזון ניצל מאסון

לאחר אסון התאורה באולם החתונות ביבנה נחשף סיפורו המדהים של יקיר גואטה, בחור מסורתי שבדיוק רצה ללכת לבר מתחת לנברשת הענק ובזכות ברכת המזון ניצל בנס.

יקיר מגולל את הסיפור המרגש שלו בדף הפייסבוק שלו וכותב: "אחד הבחורים שלומד אצל אחי מרדכי בשיעורים, התקשר אליו אתמול שכולו נסער , הוא היה בחתונה ביבנה באולמי עדיה, הוא חבר ילדות של החתן. הבחור ישב עם האחים שלו ובדיוק סיימו לאכול" , הוא כותב.

מדובר בבחור שהתחיל להתחזק בדת והוא אמר לאחים שלו, בוא נעשה זימון ונברך ברכת המזון…

בשלב הזה האחים אמרו לו , נרקוד ואחר כך נברך, "הוא אמר להם, נו בוא נעשה עכשיו, איפה נמצא אחר כך אחד את השני, כדי לברך ביחד…?

האחים הסכימו והתיישבו וברכו ברכת המזון, בדיוק שסיימו לברך, התקרה קרסה…כמה מטרים ספורים מהם, ניצלו בחסדי שמיים וכל זאת בזכות ברכת המזון.

עוד מספר יקיר על נס נוסף שאירה בחתונה, "בשלב הזה אשתו של אחי מתעוררת בבהלה אחרי שהיא חלמה שהיא נמצאת בהלוויה שלו, ומתקשרת לבדוק איך הוא מרגיש עוד לפני שהיה פרסום על האירוע".

"אני לא מבין בניסים או בחשבונות שמיים, אני רק יודע שכנראה שקיבלנו את החיים שלנו במתנה". הוא מספר ומבהיר: "כדי שיידעו שאני לא איזה דוס או אברך גדול, גם אני חוטא ולא תמיד מקיים מצוות., אני בסך הכל בן אדם פשוט שעשה מצווה אחת קטנה, רק כי הוא החליט להגיד תודה על המזון שהוא אוכל".

מאמר על חשיבות אמירת ברכת המזון בכוונה | לקט אמרים

לברך ברכת המזון מתוך הסידור

שתפו לחברים
Share

מגע אש

מגע אש

אלו ראשי תיבות של סדר הברכות שיש לברך על האוכל

מ – המוציא / מזונות
ג – גפן
ע – עץ
א – אדמה
ש – שהכל

ברכת המוציא פוטרת כל מאכל הנאכל בסעודה

יש שאומרים ש :

  • בורא מיני מזונות : סגולה לפרנסה
  • בורא פרי הגפן : סגולה לשידוך ("ענבי הגפן בענבי הגפן")
  • בורא פרי העץ : סגולה לפרי בטן
  • בורא פרי האדמה : סגולה לבריאות, משום שאדם נוצר מאדמה
  • שהכל : סגולה לכל יתר הצרכים.

הסדר מופיע בגמרא ובהלכות ברכות. הוא מבוסס על כך, שככל שהברכה ספציפית יותר היא חשובה יותר. מלבד מזונות שיש לה חשיבות מיוחדת כמו בלחם. לדוגמא, שהכל כולל הכל. האדמה כוללת פרי האדמה וגם העץ היוצא מהאדמה, העץ זה כבר יותר ספציפי רק לפירות העץ. גפן זה עוד יותר ספציפי רק ליין.

 

שתפו לחברים
Share

שבעת המינים

שבעת_המינים

שבעת המינים

שבעת המינים

שבעת המינים הם – שבעה מיני פירות שהשתבחה בהם ארץ ישראל
שבחה של הארץ נזכר בספר דברים פרק ח', ז-י:

כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה: ארץ נחלי מים, עֲיָנֹת ותהֹמֹת יֹצאים בבקעה ובהר.
ארץ חִטה ושעֹרה וגפן ותאנה ורִמון, ארץ זֵית שמן ודבש :
ארץ אשר לא במסכנֻת תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה, ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצֹב נחֹשת:
ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטֹבה אשר נתן לך.

פירות אלה שימשו בעיטור בתי כנסת וחפצי יום-יום באמנות היהודית הקדומה. הם מופיעים על מטבעות, חותמות, טבעות, נרות, תכשיטים, כלי זכוכית ועוד.

ביכורים
בזמן שבית המקדש היה קיים, היו מביאים ביכורים מן הפירות שהבשילו משבעת המינים: חטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמרים. זמן הבאת הביכורים היה מחג השבועות ועד סוכות.

ברכות על שבעת המינים

שבעת המינים מחולקים לשתי קבוצות: חיטה ושעורה, שהם גידולי גרעין חד שנתיים, וחמישה מינים נוספים, שהם פרי עץ.

הברכה הראשונה על חיטה ושעורה [ונכללים בהגדרה זו חמשת מיני הדגן: חטים, שעורים, כוסמים, שבולת שועל ושיפון] – היא ברכת "המוציא לחם מן הארץ" אם נאפו בצורת לחם, או "בורא מיני מזונות" אם נאפו בצורת עוגה.

הברכה הראשונה על שאר חמשת המינים היא בורא פרי העץ, אבל אם הפכו את הענבים ליין, ברכתם "בורא פרי הגפן".

הברכה האחרונה על שבעת המינים היא "ברכת שלוש" – הלא היא "ברכת המזון" ללחם, ו"ברכה מעין שלוש" הקרויה בלשון העם "ברכה אחרונה" על עוגות או פירות מחמשת המינים.

בשבעה פירות (שבעת המינים) נשתבחה ארץ ישראל: ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש, ומקרא זה בא לשבח ארץ ישראל שיש בה פירות חשובים אלה, ולפיכך יש חשיבות יתרה בפירות אלה, בנוגע להקדמתם בברכה לגבי פירות אחרים, וכן קבעו מחמת חשיבותם ברכה מיוחדת אחר אכילתם. אף בכורים אין מביאים אלא מפירות שהם שבח ארץ ישראל, והם שבעה המינים.

דין קדימה בברכות
בשל חביבותם של הפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל, מקדימים את אכילתם, וממילא את הברכה עליהם, לאכילת פירות אחרים. לכן אם מגישים לאדם פירות שונים, יאכל תחילה את הפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל.
גם בפירות אלה, סדר האכילה הוא סדר כתיבתם בפסוק, וכל הקרוב למילה "ארץ" קודם לברכה.

בפסוקים כתובה המילה "ארץ" פעמיים, ולכן סדר הקדימה של פרי העץ הוא זה:

ארץ חִטה ושעֹרה [3] וגפן [4] ותאנה [5] ורִמון,
ארץ [1] זֵית שמן [2] ודבש.

 

שתפו לחברים
Share

ברכות הנהנין

ברכות הנהנין

לחם קטשופ,חיוך

ברכות הנהנין הם ברכות שאדם מברך על מאכל ומשקה

אסור לאדם להנות מן העולם הזה בלא ברכה.
"קודש הלולים" מלמד שטעונים ברכה לפניהם ולאחריהם, מכאן אמר רבי עקיבא אסור לאדם שיטעום כלום לפני שיברך (ברכות ל"ה.)

כל המאכלים שאדם אוכל או שותה מברך לפניהם ולאחריהם, חוץ ממאכלים הבאים בתוך הסעודה.
יין ופירות מברך עליהם גם בתוך הסעודה, מפני שחשובים הם כמאכל לעצמם. מברכים על הריח לפניו ולא לאחריו.

הברכות הראשונות הן:

המוציא, מזונות, הגפן, העץ, האדמה, שהכל ובשמים

הברכות האחרונות הן:

ברכת הזימון וברכת המזון
על המחיה, על הגפן, על פרי העץ
בורא נפשות רבות.

ברכת המוציא
על פת מחמשת מיני דגן: חטים, שעורים, כוסמים, שבולת שועל ושיפון, מברך לפניו: ברוך אתה ה' אמ"ה המוציא לחם מן הארץ. צריך ליטול ידיו לפני האכילה, לברך "על נטילת ידים", לברך ברכת המוציא, ולאחר האכילה לברך ברכת המזון. ברכת המוציא פוטרת כל מאכל ומשקה הנאכלים בסעודה, והם נחשבים כבאים מחמת הסעודה. רק על היין צריך לברך בורא פרי הגפן ועל הפירות בורא פרי העץ, מפני שהם מאכלים חשובים וקובעים ברכה לעצמם.

בורא מיני מזונות
חמשת מיני דגן שעשה מהם תבשיל, ואכלם בלי פת, מברך לפניהם "בורא מיני מזונות" (ברכות ל"ט, או"ח סי' ר"ח ב). ואם עשה מחמשת המינים לישת סופגנין, או עונות אפויות בחלב או מי פירות מברכים עליהם "בורא מיני מזונות".
חמשת המינים שנאפו כלחם, ונתן אותו במחבת וטיגן בשמן או בדבש, או כל מעשי רקיקים ולביבות מחמשת המינים, מברכים עליהם "בורא מיני מזונות".

בורא פרי העץ
על פירות האילן מברך בורא פרי העץ. אם טעה ובירך עליהם בורא פרי האדמה יצא (ברכות מ'.).
הפירות הנאכלים חיים ומבושלים, כגון תפוחים ואגסים, מברך עליהם "בורא פרי העץ" אם אוכלם חיים או מבושלים.
אם אין דרך לאכלם חיים אלא מבושלים, אם אכלם כשהם חיים מברך עליהם שהכל, וכשהם מבושלים מברך עליהם בורא פרי העץ (או"ח סי' ר"ב ד).

בורא פרי האדמה
על פירות הארץ מברך בורא פרי האדמה.
ירקות וקטניות, אם נאכלים חיים ומבושלים, מברך עליהם בורא פרי האדמה. ואם הם טובים יותר כשהם מבושלים – כשהם חיים מברך עליהם שהכל, ומבושלים – בורא פרי האדמה (או"ח סי' ר"ג ד).

שהכל נהיה בדברו
על כל משקה חוץ מן היין מברך "שהכל נהיה בדברו".
אם שתה מים כדי לבלוע מאכל שנתקע בגרונו – אינו מברך.

דבש הזב מהתמרים מברך עליו שהכל.
משקים היוצאים מפירות, חוץ מזיתים וענבים, מברך עליהם שהכל.
פירות וירקות שדרך לאכלם מבושלים, אם אכלם חיים מברך שהכל. ואם דרך לאכלם חיים ואכלם מבושלים – מברך שהכל.
דבר שאין גידולו מן הארץ, כגון בשר דגים ביצים חלב וגבינה, ופירות הגדלים על אילני סרק – מברך שהכל (או-ח סי' ר"ג ד).
מאכל או משקה שאינו יודע ברכתו, יוצא אם מברך עליו שהכל (ברכות מ'.).

בורא פרי הגפן
על היין מברך בורא פרי הגפן, והברכה פוטרת ברכות כל שאר משקים ומים.
יין שבא בתוך הסעודה צריך לברך עליו בפני עצמו.
יין קונדיטין שמעורב בו תבלין ויש בו טעם יין, מברכים עליו בורא פרי הגפן.

בורא מיני בשמים
על ריח טוב שיש לו הנאה ממנו צריך לברך לפני שיריח בו.
אם הריח יוצא מעץ, כמו הדס, מברך בורא עצי בשמים.
ואם הוא ריח טוב מעשבים ופרחים כמו ורד, מברך בורא עשבי בשמים.
ואם הוא לא זה ולא זה כגון המוסק, מברך בורא מיני בשמים (עי' ברכות מ"ג:).
אם בירך על של עץ עשבי בשמים או על עשבים עצי בשמים לא יצא.
אבל אם בירך על כולם בורא מיני בשמים יצא.
לכן נוהגים לברך על כל המינים "בורא מיני בשמים".
בהבדלה מוצאי שבת ויום הכיפורים, אשכנזים נוהגים לברך "בורא מיני בשמים", וספרדם מברכים את הברכה הראויה על הבושם: עצי בשמים או עשבי בשמים.

בורא נפשות רבות
היא הברכה האחרונה על כל המשקים שמברך לפניהם שהכל, ועל כל פרי האדמה, ועל הפירות חוץ מחמשת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל: גפן תאנה רימון זית ותמרה,
נוסח הברכה הוא:

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת, להחיות בהם נפש כל חי, ברוך חי העולמים.

הגאון מווילנא הסכים עם קצת הפוסקים שאמרו לחתום הברכה בשם ולומר ברוך אתה ה' חי העולמים שכן הגירסה בירושלמי (ברכות פ"ו), אך מנהגנו שלא לחתום בשם, כי חי העולמים הוא כינוי לשם, וספק ברכות להקל.

פירוש הברכה, שברא הנפשות, וגם הדברים שבלעדיהם אי אפשר להתקיים: "חסרונם", וגם דברים שאינם הכרחיים אלא להתענג בהם: "להחיות בהם נפש כל חי" על כל אלה אנו מברכים אותך (קיצור שלחן ערוך סי' נ"א סעיף י"א).

על המחיה ועל הכלכלה
ברכה אחרונה למיני מזונות, היא ברכה מעין שלוש (ברכות ל"ט), כי נכלל בה מעין שלוש הברכות של ברכת המזון:
על המחיה ועל הכלכלה – מעין ברכת הזן,
על ארץ חמדה טובה – מעין ברכת הארץ,
רחם ה' אלהינו – מעין ברכת בונה ירושלם.
ואע"פ שיש בה גם כן כי אתה ה' טוב ומטיב לכל, כנגד ברכת הטוב והמטיב, לא חשבוה, מפני שהיא מדרבנן, ועיקר ברכת המזון כולל רק שלוש ברכות מדאורייתא.

יש אומרים ש"כי אתה ה' טוב ומטיב לכל" נתקן מתחילה רק לברכת היין שהיא על הגפן ועל פרי הגפן, והיא כנגד ברכת הטוב והמטיב שאומרים על שינוי היין (ברכות נ"ט:), ואחר כך נהגו לומר זה הנוסח גם על מיני מזונות ועל פירות.

ברכת על המחיה מובאת בגמרא (ברכות מ"ד.) וברמב"ם (הל' ברכות סוף פרק ג) ויש בה שינויים בסדורים.
הברכה נחלקת לשלושה חלקים:
על היין מברכים לאחריו "על הגפן ועל פרי הגפן ועל תנובת השדה" וכו'.

על פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל מחמשת המינים
ענבים תאנים זיתים תמרים ורימונים "על העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה" וכו'.

על מעשה קדרה מחמשת מיני דגן
"על המחיה ועל הכלכלה ועל תנובת השדה" וכו'.
וחותם:
ונודה לך על הארץ

(על היין) ועל פרי הגפן ברוך אתה ה' על הארץ ועל פרי הגפן [בארץ ישראל: פרי גפנה];
(על פרי העץ) ועל הפירות: ברוך אתה ה' על הארץ ועל הפירות [בארץ ישראל: פירותיה];
(על מעשה קדירה) ועל המחיה ברוך אתה ה' על הארץ ועל המחיה.

אם אכל כמה מינים, מברך את הברכה המתאימה לכל המינים.

שתפו לחברים
Share

איזה זכות יש לנו לברך לה'

ברכת המזון

איזה זכות יש לנו שאנו מברכים לה'

תניא, אמר רבי ישמעאל בן אלישע, פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים, וראיתי אכתריאל יה ה' צבאות שהוא יושב על כסא רם ונשא, ואמר לי "ישמעאל בני ברכני", אמרתי לו: יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך, ויגולו רחמיך על מידותיך, ותתנהג עם בניך במידת הרחמים, ותכנס להם לפנים משורת הדין, ונענע לי בראשו. (מסכת ברכות דף ז' ע"א)

הנה הגמרא הנ"ל עצומה מאוד מאוד, מה שבו אדם ילוד אשה יכול להגיע לשיא הפסגה, אפילו לברך את הקב"ה, ביום המקודש ביותר לעם ישראל.

אבל אם אנו נעמיק יותר ונתבונן, נראה, שגם אנו יכולים להגיע לזו הדרגה, שהרי כשאנו לוקחים ביד כוס מים, או עוגיה וכדומה, לפני שאנו מברכים, נתבונן מעט את מי אנו מברכים. את מקורות? את העריה? את מובלי המים? או את טחנת הקמח? אף פעם לא חשבנו על זה, אבל הרי אנו מברכים את ה' זוכים להגיע "למעין דרגה" של רבי ישמעאל לברך את ה', והוא פלא פלאים.

אם כן כמה חשוב "לא לזרוק ברכה" מהפה ללא כוונה כלל רק כדי להתפטר מהברכה.

העיקר שקודם תהא ברכה

וזכורני שהיינו בישיבה גדולה ישיבת "פורת יוסף" בעיר העתיקה, "בעשרת ימי התשובה" בא לפנינו הרב הגאון הצדיק הרב יהודה צדקה זצ"ל, ודיבר אתנו בענין "איזה קבלה" צריכים אנו להתחזק במשך השנה, ושהיא תעמוד לנו לזכות ולצאת זכאים ביום הדין.

והרב זצ"ל דיבר שעה ארוכה להתחזק בברכות, וזה היה תוכן דבריו:

לפני שאנו מתחילים לכוון בברכות, צריכים אנו שתהא לפני כן ברכה, ואח"כ לכוון, וכיצד תהיה הברכה? ע"י שאנו נחלק אותה לשלושה חלקים, כיצד? ברוך אתה ה', חלק אחד. אלוקינו מלך העולם, חלק שני. המוציא לחם מן הארץ, חלק שלישי. או שאר ברכות, ואז יש לנו ברכה, ואח"כ כלומר, אחרי כמה חודשים שכבר התרגלנו לברך כך, נתחיל לאט לאט לכוון גם בברכות.

אבל העיקר שקודם תהא ברכה!!!

שתפו לחברים
Share

לברך ברכת המזון מתוך הסידור

חלה לשבתשכרן של מצוות :

לברך ברכת המזון מתוך הסידור

הגאון הרב שך זצ"ל היה עוזר לכל הפונים אליו, בכל מה שיכול, בין במתן עצה, ובין במתן ברכה, בסיוע כספי, ובשאר האפשרויות שהיו בידו.

אף עצות וסגולות היה מוסר לפונים אליו, עצות וסגולות אותו למד מדברי חכמינו ז"ל, או ששמע מפי רבותיו.

על כל סיפור של צרה שהיה נשטח לפניו, היה רגיל לומר: "אנא התפללו" זהו הדבר שיכול להועיל, אמרו נא פרקי תהילים, אף הוא עצמו היה "רגיל לומר" בכל בוקר לפני התפילה, עשרה פרקי תהילים בכוונה רבה.

קבוצת אברכים בני תורה מעיה"ק ירושלים נכנסה לחדרו של "ראש הישיבה", ובקשה לשמוע דברי חיזוק והתעוררות, עקב האסונות הרבים בהם ניקפד פתיל חייהם של צעירים רבים רח"ל.

מרן ראש הישיבה פתח ואמר להם: יש להתחזק בהתמדת התורה ובדקדוק המצוות, בין השאר צריך שכל אחד יקבל על עצמו ועל בני ביתו, לברך "ברכת המזון מתוך הסידור" או מתוך ברכון, כדי לעורר את הכוונה, כי עניין זה מזולזל אצל בני אדם.

וחובה גדולה להתחזק בזה!!!

אף אני הוסיף הרב שך משתדל בכל פעם לברך ברכת המזון מתוך הסידור.

לזכות לזרע של קיימא

גם לזוגות צעירים שלא זכו לזרע של קיימא, היה הרב שך מייעץ לקבל על עצמם ברכת המזון מתוך סידור, "ורבים נושעו" לאחר מכן בחסדי השם.

כמו כן בהלוייתו של הרב הגאון רבי יונה יוסף ארנטרוי זצ"ל קרא מרן ראש הישיבה להתחזק בדברים "קטנים" שהאדם דש בעקביו, ובין השאר הזכיר את הענין הזה, לברך ברכת המזון מן הסידור.

זכתה לזרע של קיימא

מקורו של ענין זה כסגולה לזרע של קיימא הוא בספר "עמוד אש" (עמ' קס"א) שם מובא מעשה באישה אחת שבניה נפטרו בצעירותם רח"ל, ובאה לפני מרן רבי יהושע ליב דיסקין זצ"ל ואמר לה, שתקבל על עצמה לברך ברכת המזון מתוך הסידור, כאשר קיימה זאת, "זכתה לזרע של קיימא".

וכבר כתב "המשנה ברורה" (סימן קפ"ה סעיף א') "והמדקדק יזהר לברך לכתחילה תוך הספר ולא בעל פה".

יש בכל ברכה הכרה במלכות שמים

תניא היה רבי מאיר אומר: חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה". (דברים י' י"ב.) (מנחות מ"ג, ע"ב)

בפסוק זה נאמר כי כל תכלית עבודתנו היא היראה, ובודאי זוהי תכלית כל המצוות כולן בכלל.

והנה גילו לנו חז"ל כאן "דרך פרטית", והיא: מאה ברכות בכל יום. (עי' תוס' כיצד נרמז מספר מאה בפסוק) כיצד מביאות הברכות ליראה?

הרי בכל ברכה צריכים להזכיר שם ומלכות לעיכובא, ואפילו אם דילג רק על תיבת "העולם" צריך לחזור (או"ח סי' רי"ד), כי מלך בלא עולם אינו מלכות. הרי יש בכל ברכה הכרה במלכות שמים.

וממשיכים "בורא פרי" ומחזקים בזה את האמונה שהקב"ה הוא בורא העולם וכל דבר פרטי שבו.

"מי שאינו זורק ברכה מפיו" אלא מברך בהתבוננות. די במאה ברכות בכל יום לעשותו לירא שמים!

עיקר עניינו של העולם הוא שנברך עליו

יראת שמים אינה מצטמצמת להתייחסות האדם אל בוראו, היא משנה את כל המבט על העולם, שהברכה היא דרך ליראת שמים למדנו במאמר הקודם ממה שרבי מאיר לומד את החיוב של מאה ברכות דווקא מהפסוק המעמיד "את כל התורה" על יראת שמים.

מעתה ניכנס לעומקו של ענין הברכות. גרסינו "בירושלמי" (ברכות פ"ו ה"א) כתיב "לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה" (תהילים כ"ד א') הנהנה כלום מן העולם מעל עד שיתירו לו המצוות, והסביר ה"פני משה" עד שיתירו לו המצוות, כלומר, עד שיברך, ואז הותרו לו ליהנות מן המצוות, שהן הארץ ומלואה שנחשבין כמו מצוות.

אמר ר' אבוה כתיב "פן תקדש המליאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם". (דברים כ"ב. ט'.) העולם כולו ומלואו עשוי ככרם, ומהו פדיונו? ברכה.

לדעה הראשונה הברכה היא "מתיר", כגון זריקת הדם בקרבן שאז נעשית מצותו וניתר לאכילה.

זאת אומרת, עיקר עניינו של העולם הוא שנברך עליו. עד הברכה, העולם הוא קדשים ממש, ורק אחר הברכה מותר ליהנות מהעולם, ולפי הדמיון לזריקת הדם בקרבן גם אחר הברכה שם הקדש על העולם, אלא שמותר אז בהנאה, ודומה האכילה לאכילת קודשים.

לדעה השניה הברכה היא "כפדיון כרם רבעי", כלומר, בעד ההנאה אנו נותנים ברכה, ובזה הדבר הנאכל יוצא לחולין.

לשתי הדעות, הברכה מיוסדת על כך שהעולם הוא ממש קדשי שמים שניתן לנו בעיקר לברך את הבורא ית'. הרי מאה ברכות ביום מעוררות אותנו מאה פעם ביום לומר לעצמנו כי "בעולם קדוש" אנו חיים, ואין לנגוע בו מבלי לברך את בוראנו!

ושים לב כי הברכות נקראו בירושלמי בשם מצוות סתם, כי על ענין היראה היוצא מהברכות ניתנו לנו כל המצוות, אלא שתרי"ג המצוות הן "מהלך כללי" ומאה ברכות ביום הן "מהלך פרטי" להגיע ליראה, מה מאד מחייב אותנו עניו גדול זה "להחשיב" ענין הברכות.

הוא נותן לחם לכל בשר

והנה דין הקדימה יש לברכת המזון שהיא מדאורייתא. להגיד ברכת הזן פעמיים ביום בהתבוננות מרובה, ויש לדייק בנוסח הנפלא של הברכה, ואין זה מהדברים הקלים להגיע להרגשה בפרטיה.

הרי איפה אנו מבחינים "טובו" "חן" "חסד" "רחמים"? האם מלים אלו מושגים מופשטים? בודאי לא! הרי לחם, חלב, פרי בהם מתלבש טובו ית' וחסדו! הלחם משביע, החלב מבריא. זה טוב וזה חסד! ואת הפרי הגיש לנו הקב"ה בקליפה, שלא יתלכלך תוכנו, והפרי נחמד למראה וגם נותן ריח טוב זהו חן"!

הרי כל מה שאכלנו הוא התלבשות מידותיו ית', ממקום קדוש קבלנוהו ותוכו רוחניות. והוא נותן לחם לכל בשר לכל תולעת, ואפילו לכל חיידק הכין את מאכלו המיוחד לו החיידק הגורם לטיפוס, וזה הגורם לדלקת ריאות, אינם אוכלים אותו מאכל והכל הכין הקב"ה, הרי לעולם חסדו!

ועד היום לא חסר לעולם מזון, וכן לעולם מוכן לכל אחד מזונו, כי הפרנסה באה משמו הגדול ית'. הו, די לנו להתלמד בהתבוננות רבה בברכת הזן, ונשקיע בה מחשבה מרובה במשך זמן ממושך, עד שהברכה עצמה "תגיד" לנו משהו. (עלי שור ח"ב)

קדשנו במצותיו

שאל הגאון הקדוש הרבי רבי שמלקא מניקלשבורג זצ"ל, מדוע מברכים אשר קדשנו במצוותיו "בלשון רבים", לכאורה היה צריך לברך אשר קדשנו במצותו וצונו במצוה פלונית?

והשיב: שבכל מצוה כלולות מצוות רבות, כי כלולה בה מצוות אמונת ה', ויש לקיימה מתוך אהבת ה' ויראתו. שאף הן שתי מצוות עשה, והמצוה עצמה, ונמצא שבכל מצוה מתקדשים אנו בכמה וכמה מצוות.

לברך מתוך יראה

רבי אליהו מברזאן זצ"ל אבי זקנו של הגאון מהרש"ם זצ"ל היה מאנשי שלומו של הגאון הקדוש רבי אהרון ליב הגדול מפרימישלאן זצ"ל, פעם שבת אצל רבו, וביושבו בסעודת מלוה מלכה הגיע לדברי הפיוט אשרי מי שראה פניו בחלום, נאנח ואמר ולואי וזכיתי לכך, שמע רבו והסכימה דעתו, התנמנם רבי אליהו ונדמה שהיה יושב בביתו, והנה נפתחה הדלת ואליהו הנביא לקראתו, חרד לקראתו וקרא לאשתו שתביא מרקחת לשולחן, המרקחת הובאה והוא פנה אל התישבי ואמר, הנה כיבוד עבורכם שתברכו ונענה אחריכם אמן.

נתן בו אליהו הנביא עיניו וקרא בקול מאוים, בוש והכלם בשר ודם, וכי על דבר גשמי ואפסי כזה, רוצה אתה שאזכיר את שמו של מלך מלכי המלכים?

נפל עליו "פחד נורא", והקיץ בבהלה, והנה פונה אליו רבו בשאלה האם הוטב בעיניך האורח שנכספתה לראות.

ומני אז, בכל עת שעמד לברך ברכה היו נופלים עליו פחד ורעדה. (ניצוצי אורות אות י"ב)

מהי ברכה

מהי "ברכה" שאנו מברכים על המזון? ברכה היא מלשון "בריכה". כאשר אדם מברך "ברוך אתה" הרי הוא פותח בריכה של שפע מן השמים (עיין "נפש החיים" שער ב פ"ב.) הבעיה שלנו היא: "שאין לנו זמן". ניתן לראות בימינו אדם רעב האוכל מרק חם והגרון שלו ממש נכווה, האכילה אצלו היא בגדר פיקוח נפש… אין לנו זמן לעצור ולהתבונן. אין לנו אפילו זמן לברך מילה במילה, אנו "בולעים" את המילים, אומרים במהירות "נוסחאות קצרות" ומושיטים את האוכל ישר לפה.

ואחר כך שואלים: "למה אני לומד ולא מבין"? "למה אני לומד ושוכח"? "למה אני לא זוכה לכוין בתפילה"? "למה אני כועס" "ולמה החברותא עזב אותי"?

כי החיים שלנו הם לא חיים של השי"ת, אלא חיים של מאכל בהמה. אין כוונת הדברים ל"פרישות". איננו עוסקים כעת בדרגה זו, אך על האדם לברר בכוח מחשבתו מה הוא הולך לעשות. עליו להקדיש קצת מחשבה, קצת חכמה בשאלה "למה אני אוכל".

אם הוא ניגש לאכול וחושב רק "אני רעב", הרי בכך הוא בירר שעומד הוא לעשות "מעשה בהמה". ואף אם האוכל אותו עומד האדם לאכול הוא כשר למהדרין, כל זמן שמחשבותיו עסוקות רק בהשקטת רעבונו ובטעם והנאת המאכל, הרי הוא עסוק עדיין ב"מעשה בהמה".

אך אם אדם עוצר את עצמו לרגע ואומר: "ברוך המקום שברא זאת! רבונו של עולם אם אני לא אשתה, אמות ח"ו. רבש"ע המשקה הוא גם טעים, גם קר ואפילו מוגז… ואת כל זה נתת לי כדי שיהיה לי תענוג.

למה זה מגיע לי? וכי למדתי תורה היום כ"כ בהתמדה?! הרי זה חסד השם"! וכך מתוך מחשבות של הודאה לקב"ה, מתוך הרגשה של "להתענג על השם", מברך היהודי "ברוך אתה השם… שהכל נהיה בדברו". רגע זה הוא "רגע של דביקות" אשר יכול להביא את האדם לפיסגת הקדושה. האדם הפך את ה נגע' לענג'.

"להתענג על השם"! (הגדה של פסח "תפארת שמשון" עמוד רס"ה)

 

שתפו לחברים
Share

ברכת המזון | סיפור של 'אמן'

ברכת המזון

שכרן של מצוות – אמן שחסרה אין לה תקנה

מעשה בהגאון הצדיק רבי ליב חסיד זצ"ל מטלז שבתו הגיעה לפרקה, ודובר בה נכבדות עם בן משפחה נכבדה בוילנא, נסע להועך עם המחותן, ולדון בפרטי השידוך, ובהגיעו היתה ראשית דרכו לבית ה"גאון מוילנא" לקבל ברכתו.

בבואו, סיים הגאון סעודתו, וברך ברכת המזון, עמד ושמע בכוונה רבה, והבחין שהגאון עונה "אמן" לאחר אל יחסרנו, שם מסתיימת ברכת הטוב והמטיב, נרעש ואמר, אוי לי שכל ימי החסרתי אמן זו, ועתה שלמדתי הלכה זו חייב אני להורותה לבני בתי שלא יכשלו בה, מיהר לקבל שלום מרבו ושב על עיקבותיו.

בהגיעו לביתו, חרדו לקראתו ובקשו לשמוע האם הביא את השידוך לידי גמר, אך דבריו סתומיים היו, ערכו נא סעודה כהלכתה ונקרא אלינו את כל מכירנו, כיון ששמעו כך שמחו שמחה רבה, ערכו סעודת אירוסין חגיגית, קראו לקרובים ולמכירים נטלו ידים וציפו לבשורה, אך רבי ליב אכל בהתרגשות עצומה.

ולפני ברכת המזון קם על רגליו ואמר: קראתיכם כדי לבשרכם חדשה, עומד אני לזמן על הכוס, ובהגיעי לתיבות לעולם אל יחסרנו ענו אחרי אמן, "הוראה זו" הבאתי מבית מדרשו של הגאון.

והשידוך? שאלו. השידוך, ימתין יום או יומים, יבוא בעתו ובזמנו, אבל אמן שחסרה "אין לה תקנה".

שתפו לחברים
Share

ברכת המזון – מאמרים

לחם שמח ברכת המזון

* עיקר ברכת המזון הוא לברך השם יתברך על שנתן לנו את ארץ ישראל !
ששם עיקר הקדושה… אם זוכים.
כי ארץ ישראל היא מקור הברכות ושם עולין כל התפילות וכל הברכות וההודאות..,
וע"י ברכת המזון מעוררין וממשיכין קדושת ארץ ישראל.
ועי"ז נתתקנין הניצוצות דקדושה והנשמות הנפולות שבמאכלים
וחוזרין למקומם וקדושתם.., ונכנע החומריות ונדחה הדין והחושך והכסילות.., ונמשך חסד שפע וברכת הארץ…
(ליקוטי הלכות לרבי נתן מברסלב).

** על ידי אכילה במתינות ודרך ארץ, לא בהלעטה
עי"ז נתתקן השכל ונכנע הכסילות, וכן ע"י ברכת המזון בכוונה.

*** מי שמשבר תאוות אכילה הקדוש ברוך הוא עושה על ידו מופתים (ליקוטי מוהר"ן מז).
על ידי ברכת המזון יוכל להמשיך עליו דביקות נפלאה והארת הרצון !
ע" הדיבור הקדוש של ברכת המזון דהינו שמברך בנחת ובכוונה של פירוש המילים..,
כי כל הברכות וההודאות לשמו הדגול – הם בחי' הארת הרצון ונועם העליון.

**** ברכת המזון  שמברכים אחר האכילה זה בחי' הארת הרצון התגלות הנועם העליון, שמשם עיקר הברכה והפרנסה (ליקו"ה ראשית הגז).

***** עיקר השביע היא ע"י ברכת המזון (ליקו"ה).

שתפו לחברים
Share

ברכת המזון – ספר המידות

ברכת המזון לחם

על ידי ברכת המזון

נתוודע השם יתברך בעולם (ספר המידות, אכילה).

ספר המידות ערך אכילה

א. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ צֶלֶם-אֱלֹקִים, עַל-יְדֵי אֲכִילָתוֹ דָּבָר מִן הַחַי נִתְעַלֶּה וְכֵן לְהֵפֶךְ.

ב. שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אָדָם מְטַהֵר לוֹ מִכָּל עֲווֹנוֹתָיו.

ג. שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אָדָם מְזַכֶּה לוֹ לְעָלְמָא דְּאָתֵי וּמְזַכֶּה לְפַרְנָסָה,

וְהוּא רָשׁוּם לְטוֹב לְעֵלָּא וּלְעֵלָּא, וּמְזַכֶּה לֵהּ לְאִתּוֹסָפָא לֵהּ כֹּחַ וּגְבוּרָה בְּשָׁעָה שֶׁאִצְטָרִיךְ לֵהּ.

ה. כְּשֶׁאוֹכֵל קְצָת, לִבּוֹ נִמְשָׁךְ יוֹתֵר אַחַר אֲכִילָה, מִמִּי שֶׁלֹּא אָכַל כְּלָל וְנִתְיָאֵשׁ מִלֶּאֱכֹל.

ו. מִפְּנֵי מַה נִּתְחַיְּבוּ יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה, מִפְּנֵי שֶׁנֶּהֱנוּ מִסְּעֻדָּה שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע.

ברכת המזון

ג. עַל-יְדֵי בִּרְכַּת הַמָּזוֹן נִתְוַדַּע הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם.

ד. עַל-יְדֵי בִּרְכַּת הַמָּזוֹן נִתְיַשֵּׁב הַמַּלְכוּת מִן הַמְּרִיבוֹת וְהַמִּלְחָמוֹת.

ז. אֲכִילַת הַצַּדִּיקִים גְּדוֹלָה יוֹתֵר מֵהַקָּרְבָּנוֹת וּמִזִוּוּגָן.

י. מִי שֶׁנִּזְהָר מִמַּאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת, הוּא נִצּוֹל מֵחַיּוֹת רָעוֹת.

יב. עַל-יְדֵי תַּאֲוַת אֲכִילָה הוּא אוֹהֵב בֵּן אֶחָד יוֹתֵר מִשְּׁאָר בָּנָיו.

שתפו לחברים
Share